פסק-דין בתיק ע"פ 32212-05-11

לפנינו הודעת ערעור כנגד בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט נחמיאס) מיום 7.10.2010 בעבירה של איסור צלילה על פי תקנות הנמלים (בטיחות השיט) תשמ"ג-1982. יצוין, כי מדובר בעבירת קנס וכתב האישום הוגש לבית ממשפט קמא, לאחר שהמשיב כפר בביצוע העבירה.

כמסתבר, ביום הדיון שנקבע ליום 7.10.2010, התייצב המשיב לשמיעת התיק, ואולם דווקא נציגת המערערת נמנעה מלהתייצב לדיון לאחר שככל הנראה סברה בטעות, כי בקשה שהמציאה לבית המשפט קמא יום קודם למועד הדיון, שבה התבקשה דחיית הדיון למועד אחר הנוח למבקשת, תיענה בחיוב.

המשיב, שלא הייתה לו התנגדות לדחיית הדיון, בחר להתייצב לדיון, וזאת משלא ניתנה כל הוראה של בית המשפט על דחייתו.

בנסיבות אלה, ולנוכח אי התייצבות ב"כ המערערת, עשה בית המשפט קמא שימוש בסמכותו על פי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, והחליט על זיכויו של המשיב, לאחר שהתקיימו הנסיבות שבהוראת הסעיף, דהיינו אי התייצבות התובע במועד שנקבע למשפט, על אף שהודע לו המועד, ומשבית המשפט לא ראה מקום לדחות את המשפט למועד אחר, ולאור כפירתו של המשיב בעבירה שיוחסה לו באופן המצדיק זיכויו על פי הוראת סעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב].

המערערת מלינה על החלטת הזיכוי, וזאת לאחר שמסתבר כי בקשתה לדחיית הדיון הגיעה לידיעת השופט רק ביום 7.10.2010 לאחר שכבר התקיים הדיון כמתואר. עוד  צוין, כי בהחלטה נוספת שניתנה על ידי בית המשפט לאחר הדיון, קבע בית המשפט כי מחמת תקלת אנוש, לא הגיעה הבקשה לידיעת בית המשפט, ובנסיבות אלה, נקבע כי יש לבטל את "החלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 7.10.2010" והתיק נקבע למענה ביום 16.12.2010.

בכך לא תמה סאגת הדיונים בבית משפט קמא. מסתבר כי בתאריך 7.4.2011, התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, שבו נערך דיון אם יש מקום לבטל את החלטת הזיכוי שניתנה ביום 7.10.2010. בית המשפט חזר וקבע, כי יש מקום להותיר את הזיכוי על כנו, נוכח אי התייצבות נציגת התביעה, ואף עולה מההחלטה, כי מתעורר ספק אם ההחלטה הנוספת שניתנה ביום 7.10.2010, מחמת אותה "טעות אנוש" מתייחסת  לעניינו של המשיב, או שמא לעניינו של נאשם אחר, סלהוב שמו, שאף נגדו הוגש כתב אישום בנסיבות דומות, ואשר לא התייצב לדיון ביום 7.10.2010, ומשבכותרת ההחלטה מתנוסס שמו של אותו נאשם.

בהודעת הערעור סוברת ב"כ המערערת, כי אין מקום להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה, נוכח הפגיעה בעניין הציבורי, שבאי מיצוי ההליך בעניינו של המשיב, לנוכח העובדה כי המערערת הגישה בקשת דחייה, ומשבית המשפט קמא היה נכון מתחילה לדחות את הדיון, אם הייתה מגיעה בקשת הדחייה במועדה.

המשיב סבור, כי יש מקום לדחיית הערעור, נוכח השתלשלות האירועים המתוארת והעובדה כי הוא נאלץ להגיע פעם שלישית לדיון שנכפה עליו רק בשל כך שטרח לכבד את החלטת בית המשפט מתחילה, ולהתייצב לדיון במועד שנקבע.

לאחר ששקלנו את הנסיבות שבפנינו, החלטנו שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

ב"כ התביעה בבית משפט קמא, טרחה אמנם לשגר בקשת דחייה, אולם בהעדר החלטה מטעמו של בית משפט קמא שאישרה את דחיית הדיון, חייבת הייתה נציגת התביעה להתייצב לדיון כפי שנהג המשיב עצמו. ההחלטה הנוספת שניתנה על ידי בית המשפט קמא שלא במעמד הצדדים (מיום 11.10.2010), וכך גם ההחלטה מיום 7.4.2011, לא היה בכוחן להחזיר לאחור את גלגל ההחלטה הראשונה מיום 7.10.2010, לפיה זוכה המשיב מהאישום שיוחס לו, והחלטה זו הייתה נתונה להליכי ערעור שלא בדרך נקיטת הליכי דיון נוספים, כפי שהורה עליהם בית המשפט קמא.

עוד נציין בהקשר זה, כי אין כל וודאות - וגם בפיה של ב"כ המערערת לא היה מענה ברור - אם ההחלטה שניתנה לאחר הדיון ביום 7.10.2010, אכן התייחסה למשיב או שמא לנאשם אחר כמתואר לעיל, והדברים אינם ברורים.

בית המשפט קמא פעל לכאורה על פי הסמכות הנתונה בסעיף 133 לחסד"פ, ואף החלטת הזיכוי הייתה מעוגנת בכפירה שהושמעה.

ייתכן שהאינטרס הציבורי הצדיק מתחילה את קיום הדיון לגופו, ואולם אותו אינטרס ציבורי הצדיק גם וחייב, כי נציג התביעה יתייצב לדיון, והוא מצדיק גם מניעת עינוי דין מתמשך של המשיב, בעבירה הנדונה.

בנסיבות אלה, דוחים אנו כאמור את הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.